דיקשטיין ואח' נ' פרופיט תעשיות בניה בע"מ ואח'

החלטה

ההסכם נספח א' לכתב התביעה [ או נוסחו המוקדם, נספח ב' לכתב התביעה, ואין הדבר משנה לצורך החלטה זו ], נכרת ביום 30.10.2007 [ או במועד מאוחר יותר, וגם עניין זה אינו משנה להחלטה זו ] כפי שנכתב בו, ככל הנראה בישראל [ להלן: "ההסכם"; אין חולק על כריתת ההסכם ועל תוכנו והוא מצורף גם לתצהירו של מר יעקב אופק, מנהלה של הנתבעת מס' 2, התומך בבקשת הנתבעות, נושא החלטה זו; להלן: "אופק" ].

הצדדים להסכם הם התובעים 1, 2, [ להלן: "דיקשטיין" ] וחברה בשם Investment GRP S.RI שהיא לכל הדעות חברה רומנית המצויה בשליטת דיקשטיין [ להלן: "אינבסטמנט" ] מצד אחד, ובין שתי חברות קפריסאיות המכונות המכונות על ידי הצדדים כ "רניס" ו "קטרטה" מצד שני [ ביחד יקראו שתי החברות כ"הרוכשות" ].

לפי ההסכם, התחייבו דיקשטיין להקצות לרוכשות ו/או לגרום למכירתם להם של80% ממניותיה של חברה בשם Noa D. Invest S.R.I [ להלן: "נועה" ] שגם היא לכל הדעות חברה רומנית ומחצית מניותיה היו מוחזקות בידי דיקשטיין [ סעיף 5 לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" ].

אין חולק על כך שמניות נועה הוקצו לרוכשות וכי הועברו על ידיהן סכומים שונים לנועה לפי ההסכם .

עניינה של התביעה הוא בסכום נוסף, שהיה על הרוכשות לשלם לנועה לפי סעיף 7.3.1 להסכם ואשר לא שולם וגם על כך אין למעשה מחלוקת [ סעיפים 9, 11, 16, 17 לכתב התביעה; אי התשלום אינו מוכחש בתצהירו של אופק, נהפוך הוא; אופק מסביר בתצהירו מדוע לגישת הרוכשות ו/או הנתבעות, לא היה מקום לשלם את אותו תשלום ].

הסכום המדובר, לאחר הפחתה של -.20,000 יורו שהתקבלו, עומד על סך של -.360,000 יורו, בתופסת מע"מ החל ברומניה בשיעור של 19% [ להלן: "המע"מ הרומני" ] כפי המפורש בסעיף 11 לכתב התביעה.

למרות החיוב בתשלום מוטל על הרוכשות, הוגשה התביעה נגד הנתבעות שהן חברות ישראליות; הנתבעת מס' 1 [ להלן: "פרופיט" ] היא הבעלים בשלמות של רניס והנתבעת מס' 2 [ להלן: "ניו הורייזן" ] היא בעלים של 50% מההון המונפק של קטרטה; יתרתו בבעלות של תאגיד אוסטרי שהבעלות בו לא הובהרה [ סעיף 6 לתצהיר אופק ].

הקישור של הנתבעות לתביעה נובע מערבותן להתחייבויות הרוכשות, כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הערבות נספחים ד' וד'1 לכתב התביעה.

החיוב המדובר בסעיף 7.1.3 להסכם מנוסח כדלקמן:

"360,000 יורו בתוספת מע"מ, ישולמו על ידי הרוכשות לנועה תוך 7 ימים מיום שיינתן הפוז ונועה תשלם סכום זה לאינבסטמנט ע"ח עמלת יזום".

ה"פוז" הנזכר לעיל הוא אישור הרשויות המוסמכות ברומניה על שינוי יעוד קרקע שהייתה בבעלות נועה ובכאן מגיע אני לתכליתו של ההסכם שעניינו הוא מכירת ופתוח של קרקעות ברומניה, ואין על כך מחלוקת בין הצדדים [ ראה הגדרת ה"פוז" בסעיף 5.3 להסכם ].

לצורך החלטה זו אין צורך להידרש לכלל פרטי העסקה, העברות בין אינבסטמנט לנועה וכו' מהסיבות שלהלן.

בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן כללה מספר עתירות, לרבות עתירות סף, והואיל ומצאתי שיש ממש באחת מהן, לא ראיתי להידרש ליתר העתירות, לרבות לא לעניין הבקשה עצמה לגופה.

לטענת הנתבעים, בית המשפט הדן בעניין, בישראל, אינו ה"פורום הנאות" לטפל בעניין [ טענה המוכרת כטענת "Forum Non Convenience" ] עקב העדרה של זיקה הולמת בין המקרה הנדון למשפט הישראלי.

בחינת הדברים מצדיקה בעיני את הטענה.

הדין סוכם לאחרונה בפסיקתה של כב' הנשיאה בייניש בפסק הדין בג"צ 8754/00 עינת רון נ. ביה"ד הרבני הגדול ואח', פד"י נו2 עמ' 625 בעמ' 654, 655 דלקמן:

"לפי דוקטרינת הפורום הלא נאות, בהתעורר שאלה של ברירת מקום שיפוט בין בית-משפט מוסמך בישראל לבין בית-משפט של ריבון אחר שאף הוא בעל סמכות בינלאומית לדון בתובענה, רשאי בית-משפט בישראל בתנאים מסוימים למחוק תביעה שהוגשה לו או לעכבה, כדי שתנוהל בפני בית-המשפט הזר. הלכה זו, שהינה חלק מן המשפט הבינלאומי הפרטי, נקלטה במשפטנו מן המשפט המקובל באנגליה. בתחילתה התגבשה הדוקטרינה באנגליה כהלכה צרה ונוקשה. אולם עם השנים חלו בה שינויים הן במשפט האנגלי והן במשפט האמריקני, ואומצה גישה רחבה וגמישה יותר.....

נפסק כי כאשר מתעוררת שאלה של ברירת מקום שיפוט, על בית-המשפט לשקול אם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" (Natural Forum), או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות לדון בתובענה. קביעת "טבעיות הפורום" היא שאלה שבשיקול-דעת, ועל בית-המשפט להפעילו על-פי קריטריונים מקובלים ובהתחשב במכלול הנסיבות, הציפיות והאינטרסים הרלוונטיים לעניין.....הפורום הנאות לדיון יהיה זה שאליו מובילות מרב הזיקות הרלוונטיות, ושהוא בעל הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון...".

בעניין הנדון כאן, הנתבעות הן אמנם חברות ישראליות, אולם הן נתבעות כערבות לחייבות הרוכשות, שהן חברות קפריסאיות.